חוגי יוסף נ' שמג"ד- מגדל (המגן) חב' לביטוח בע"מ

החלטה

התובע, יליד 1956, עותר בתביעתו שבפניי לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף, שלפי טענתו, נגרמו לו באירוע תאונתי מיום 07/09/06.

בית המשפט בהחלטתו מיום 3/3/10 הורה על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, פרופ' יוסף מרטין, אשר יחווה דעתו בדבר הצורך בדבר מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה.

הבקשה הטעונה הכרעה בשלב זה, היא בקשת הנתבעת אשר הוגשה ביום 25/2/10, בטרם ניתנה ההחלטה בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, להורות לתובע למשוך מסמך מיום 1/10/07 חתום ע"י הפסיכולוגית ענת אופיר, מתיק בית המשפט ומבקשתו למינוי מומחים.

תגובת התובע נתבקשה ונתקבלה.

התנגדות הנתבעת להצגתו של המסמך מנומקת בכך שהמדובר במסמך שאינו "בדבר הטיפול הרפואי", כמשמעותו בתקנה 8 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) וכן, כי המסמך הינו מגמתי ונערך לצורכי משפט גרידא.

לטענת הנתבעת, המסמך שבמחלוקת מהווה מעין חוות דעת מטעם התובע ולפיכך אסור בהגשה.

התובע מצידו סבור, כי אין עילה לפסילת המסמך ומשיכתו מתיק בית המשפט, זאת מאחר והמסמך הינו חלק מהטיפול הרפואי שקיבל התובע מהפסיכולוגית ענת אופיר עוד מהתקופה עובר לתאונה. לטענתו, המסמך הינו חלק מרצף של טיפולים שקיבל התובע מאת הפסיכולוגית ואשר נועד לצורך הכוונה להמשך טיפולו ועל כן אין למנוע את הצגתו בפני המומחה הרפואי.

ההוראה הרלבנטית לצורך הכרעה בבקשה היא זו המצויה בתקנה 8 (א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז – 1986 הקובעת כדלקמן:

"... ימציא הנפגע למומחה וכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים הרפואיים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית"

כב' השופט ריבלין בספרו "תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה שלישית, גדין הוצאה לאור, תש"ס – 1999 אומר את הדברים הבאים לעניין זה:

"חרף הלשון הברורה, לכאורה, של ההוראה הכלולה בתקנה 8 הנ"ל, קו הגבול שבין המותר והאסור בהמצאה למומחה אינו ברור והצורך להביא בפני המומחה שנתמנה נתונים חיוניים מחייב לעתים הגמשה ביישום ההוראה. כך למשל במקרים בהם המומחה הרפואי הוא מומחה בתחום הפסיכיאטרי הנדרש ברגיל למידע נרחב אודות הנבדק, מידע שאינו דווקא בתחום "הטיפול הרפואי שניתן לו" או "בדבר הבדיקות שנבדק"...

באותם מקרים בהם נותר ספק בשאלה אם המדובר במסמך המותר בהמצאה למומחה ואם לאו, ייתן בית המשפט את דעתו, בין היתר, לשאלה אם המדובר במסמך שנערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, לא ביוזמתם של בעלי הדין, ואשר משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי. במקרים כאלה עשוי המידע האובייקטיבי הכלול במסמכים לגבור על חיווי הדעה המצוי בהם, באופן שיהיה במסמכים כדי לסייע למומחה בהחלטתו ולא יהא בהם כדי לפגוע בשיקול דעתו העצמאי. אין די בכך שבמסמך רפואי מצויים גם אלמנטים של חוות דעת כדי להביא לכלל מסקנה שהמסמך כולו הוא בגדר חוות דעת שהצגתה בפני מומחה אסורה. על בית המשפט לשקול שתי שאלות בבואו להכריע בגורל המסמך: האחת, אם האבחנות וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול, והשניה, אם ועד כמה עשויות האבחנות וההערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו".

עיינתי במסמך עליו נסוב הדיון ולא אוכל לומר כי המסמך משקף מהלך טבעי ודינמי במסגרת נצרכות לטיפול נפשי.